לא לחפש אשם - למצוא את הפתרון

העולם נחלק לשני סוגים של אנשים - אלו שייכנסו לחדר מלוכלך וישא לו "מי עשה את זה?", ואלו שייכנסו לחדר מלוכלך וישאלו "איפה המטאטא?". ההבדל בין שני סוגי האנשים הוא בעצם ההבדל שבין אשמה לאחריות.

כשרכב נכנס לצומת באור אדום ומתנגש ברכב שעבר בירוק, אין ספק שהרכב הרא שון אשם בתאונה. אבל כשנהג אחראי נכנס לצומת הוא מסתכל ימינה ושמאלה ואפילו מאט, גם כשיש לו אור ירוק. וכך הוא מצליח למנוע תאונה, שאם היתה נגרמת הוא לא היה אשם בה.

מהשאלה "מי צודק?" או "מי אשם?" לא צומח בדרך כלל שום דבר מועיל. זו שאלה טובה וחשובה בבית המשפט, ומזיקה והרסנית בכל מערכת יחסים אחרת.

כבר כתב פעם יהודה עמיחי: "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב". כי שאלת האשמה היא תמיד עיסוק בחטא, בעבר, בשלילי ובהרסני.

רגשות אשמה הם רגשות כה איומים, עד שכולנו נשקיע מאמצים גדולים, במודע או שלא במודע, לגלגל אותם לאחרים. אי אפשר להסתובב בעולם לאורך זמן אכולי רגשות אשמה, ולכן נדיר כל כך שמישהו יתנדב להודות מרצונו באשמה. תחושת אחריות היא בדיוק ההפך מרגש האשמה - היא עיסוק בע תיד, בתיקון, בחיובי ובמועיל. במקום לרוקן

העולם נחלק לשני סוגים של אנשים - אלו שייכנסו לחדר מלוכלך וישאלו "מי עשה את זה?", ואלו שייכנסו לחדר מלוכלך וישאלו "איפה המטאטא?"

רגשות אשמה הם רגשות כה איומים, עד שכולנו נעשה מאמצים גדולים, במודע או שלא במודע, לגלגל אותם לאחרים

את האדם מכוחות היא ממלאת אותו במשמ עות ובמוטיבציה. לכן די נפוץ לפגוש אנשים שלוקחים על עצמם אחריות. יום הכיפורים בזמן המקדש עסק בעיקר בכפרה ובאשמה. מעשיו של הכוהן הגדול בבית המקדש ביק שו לכפר על חטאי השנה החולפת של כלל עם ישראל. כשחרב המקדש העבירו חז"ל את המוקד של יום הכיפורים מבית המקדש הבי תה, העבירו את עול היום הזה מכתפי הכוהן הגדול לכתפיהם של כל איש ואישה מישראל, ושינו את הנושא המרכזי שלו – מכפרה לת שובה, מתיקון העבר לתיקון העתיד. את רגשות האשמה על מה שאירע בשנה שחלפה, שהיו המוקד של יום הכיפורים הק דום, מחליפה תודעה של אחריות על מה שי קרה בשנה הבאה.

איפה המטאטא

דיונים מוכרעים בשלב ניסוח השאלה: אם נשאל מי אשם במה שקרה אתמול בתל אביב, נקבל תשובה רוויה ברגשות שליליים, במ טענים כואבים, ונתחפר עוד לעומק ההרס והסכסוך, תוך שאנו טובלים בנהרות של צדק עצמי שלא דורש מאיתנו דבר. אם נשאל מה נוכל לעשות כדי שדבר דומה לא יקרה מחר, וכדי שלהבא יהיה טוב יותר, נקבל תשובה מקדמת, מועילה וחיובית, שמטילה על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו דרישות ומשימות לבי צוע מיידי.

כבר זמן רב מנהלים את הדיון אנשי ה"מי לכלך את החדר?". דרושה לנו כעת מנהיגות של "איפה המטאטא?".